רש"י על גיטין נ״ט

1 אנא הואי במניינא דרבי - באותו מנין שתקנו שכל הקודם ליקח זכה:

2 ומינאי דידי מנו ברישא - ממני שאלו תחלה בשורה כשהיינו יושבין מה דעתי נוטה והוא היה בינוני לא מן הגדולים ולא מן הקטנים ואני שמעתי שקטן שבהם היה:

3 מתחילין מן הגדול - כשעומדין למנין לראות אם רוב מטמאין או רוב מטהרין:

4 מן הצד - מן הקטנים ולא מן הגדול שלא ילמד חובה והשאר נכנעין מפניו שלא לחלוק עליו משום לא תענה על רב שמות כג ובדיני נפשות מוקמינן להאי קרא בפ"ק דסנהדרין דף ב. לא כהטייתך לטובה כו' ולא ילמדו זכות:

5 דכולהו מנינייהו מן הצד מתחילין - משום לא תענה על ריב וכתיב חסר בלא יו"ד ודרשינן לא תענה על רב לא תחלוק על מופלא שבבית דין ולא מוקמי ליה לרישא דקרא בדיני נפשות ואע"ג דסיפיה דקרא לא מיתוקם אלא בדיני נפשות: וולס:

6 במקום אחד - שתהא תורתן וגדולתן של ישראל במקום אחד שאין בישראל גדול בתורה ובעושר כמותו:

7 והא הוה אלעזר - יחיד לאחר שנפטר יהושע:

8 והא הוה פנחס - לאחר אלעזר תורה וגדולה שהיה כהן גדול אחר אביו:

9 הוו זקנים - שקבלו מיהושע והאריכו ימים אחריו כדכתיב יהושע כ״ד:ל״א אשר האריכו ימים אחרי יהושע:

10 שאול - גדול בתורה היה אלא שלא לימד לאחרים כדאמרי' בעירובין דף נג. שאול לא גלי מסכתא להכי כתיב ביה בכל אשר יפנה ירשיע:

11 והא נח נפשיה - דשמואל קודם שאול:

12 כולהו שני - משעמד בגדולה תהא תורה וגדולה במקום אחד וזה בתחילת גדולתו לא יחיד היה בתורה:

13 עירא היאירי - גדול בתורה היה כדאמרינן במו"ק דף טז: דהוה מתני להו לרבנן על גבי כרים וכסתות:

14 חזקיה - מלך יהודה גדול בתורה היה כדאמרינן בחלק סנהדרין דף צד::

15 שבנא - גדול בתורה היה כדאמרינן בסנהדרין כו. שבנא הוה דריש בתליסר ריבוותא וחזקיה בחד סרי ריבוותא:

16 והא איקטיל - סנחריב הרגו כדאמרינן בזה בורר שם:

17 מתני' רומז ונרמז - מה שהוא רומז קיים ומה שרומזין לו והוא מתרצה קיים:

18 רמיזה - בידיו ובראשו:

19 קפיצה - עקימת שפתים שנא' קפצה פיה איוב ה׳:ט״ז ואינו סימן ניכר כרמיזה:

20 במטלטלין - אם מכר מטלטלין:

21 גמ' אבל בגיטין - דקיי"ל חרש שנשא משנתחרש אם רצה להוציא יוציא כשם שכנס ברמיזה כך מוציא ברמיזה יבמות דף קיב:

22 פשיטא במטלטלין תנן - במילתיה דבן בתירא:

23 מהו דתימא אף במטלטלין - קאמר וכ"ש בגיטין דלא תימא גיטין הוא דקילי משום דבקפיצה כנס בקפיצה יוציא אבל מטלטלין שנפלו בירושה לא מש"ה תנן מטלטלין:

24 קמ"ל - רב נחמן מטלטלין דוקא נקט בן בתירא ולא בגיטין ובקרקעות לא ברמיזה ולא בקפיצה דהכא הוא משום כדי חייו תקון רבנן כדלקמן:

25 משום כדי חייו - דאי לאו זביניה זבינא לא מזבני ליה מזוני ולא זבני מיניה:

26 ויאמר לאשר על המלתחה - ביהוא כתיב ומשום רבי אבא בר יעקב משום ר' יוחנן נקט לה:

27 דבר הנמלל ונמתח - בגדי פשתן הן שחוטן נמתח ע"י מלילה שמולל באצבעותיו כשהוא טווה:

28 בוניים בן נוניים - ישראל עשיר הוה:

29 סיבני וחומס סלסלה ומלמלא - ארבע מינין של בגדי פשתן דק וטוב:

30 כי אמגוזא ופלגי אמגוזא - טלית גדולה למידתו וכשהוא מקפלה לא היתה יותר מאגוז וחצי:

31 פיסתקא - גלנ"ט שאוכלים חזירים:

32 וטעותן - של פעוטות:

33 עד כמה - הדרא:

34 עד שתות כגדול - עד שתות קנה הקונה ומחזיר אונאה יותר משתות בטל מקח:

35 מתנתו מאי - במטלטלין משום כדי חייו הוא זביני אין מתנה לא או דלמא מתנתו נמי מתנה דעבדו ליה נייח נפשיה:

36 אפכוה - בני הישיבה טעו והפכו דברים דמר לדמר:

37 ושדרו לקמיה דרב מרדכי - כמאן ס"ל:

38 זילו אמרו ליה לבר מר - לבנו של רבי דרב מרדכי תלמידו של רב אשי היה בכמה מקומות ובמס' סוטה דף מו: אמרי' גבי לויה תלמיד לרב אין לו שיעור רב מרדכי אלויה לרב אשי כו':

39 כי קאי מר - רב אשי:

40 אדרגא - סולם של עליית בהמ"ד:

41 מתני' כהן קורא ראשון כו' - כי היכי דלא ליתו לאינצויי תקינו להו רבנן האי סידרא דכיון דתקנתא דרבנן היא תו לא מצינן לשנויי ולמימר אנא קרינא ברישא:

42 מערבין בבית ישן - בני חצר שרגילין ליתן עירוב החצר בבית אחד אין משנין את מקומן ליתנו בבית אחר מפני דרכי שלום ובגמ' מפרש לה:

43 בור הקרוב לאמה - אמת המים המביאה מים מן הנהר לשדות ורגילין לעשות בורות שאם תיבש האמה ימלאו מן הבור וישקו השדות ומרגילין מי האמה לבור עד שיתמלא ותקנו חכמים שיתמלאו בורות שבשדות העליונות שהן קרובין למוצא האמה ואח"כ ימלאו התחתונים וכשהוא ממלאו סוכר את האמה עד שיתמלא:

44 מפני דרכי שלום - שלא תהא מחלוקת ביניהם אני אסכור ראשון דהא תקנתא דרבנן הכי ואע"פ שאינו דין:

45 מצודות חיה כו' - מדאוריית' כל כמה דלא מטא לידיה לאו גזל הוא ובגמ' מפרש ליה במצודות שאין להן תוך דליקני ליה כליו:

46 גזל גמור - בגמרא מפרש גזל גמור מדבריהם וטעמא דרבי יוסי בכולהו דקסבר עשו מפני דרכי שלום את שאינו זוכה לקנות קנין גמור כזוכה:

47 המנקף - חותך כמו ונקף סבכי היער ישעיהו י׳:ל״ד וכמו ונשאר בו עוללות כנוקף זית שם יז:

48 גמ' ויתנה - שיקראו בה כהנים והדר בני לוי:

49 וקדשתו - כי את וגו':

50 לפתוח ראשון - בכל דבר כבוד בין בתורה בין בישיבה הוא ידבר בראש:

51 ולברך ראשון - בסעודה:

52 וליטול מנה יפה ראשון - אם בא לחלוק עם ישראל בכל דבר לאחר שיחלקו בשוה אומר לו ברור וטול איזה שתרצה:

53 א"ל דאורייתא היא - ותורה אמרה כן מפני דרכי שלום:

54 אלא אמר אביי - דרכי שלום דקתני מתני':

55 לכדמר - אתא רבה בר נחמני שהיה רבו:

56 אין ממתינין - אין צריכין להמתין:

57 הבוצע - כגון בעה"ב שהוא מברך המוציא ואפי' הוא קטן:

58 הוא פושט ידו - בקערה תחלה ללפת בו את פרוסת המוציא:

59 לא שנו - דחולק כבוד לרבו:

60 אלא בסעודה - כדאמרן:

61 אבל - לענין לקרות בתורה בבית הכנסת אין כהן חולק כבוד ללוי ולוי לישראל דלא ליתו שארא לאנצויי ולמימר אנא נמי קרינא ברישא והיינו דקתני מתניתין כהן קורא ראשון כו' כמה שכתוב בתורה ואינו רשאי לחלוק כבוד בדבר ולשנותו מפני דרכי שלום:

62 רב הונא - ישראל הוה:

63 נקטינן - מסורת מאבותינו:

64 נתפרדה חבילה - נפסק הקשר איבד הלוי את כבודו בשביל חבילתו הנפרדת ואינו קורא כלל כך אמר מורי הזקן ומורי ר' יצחק בן יהודה וכן סידר רב עמרם אבל מתלמידי מורי רבי יצחק הלוי שמעתי משמו שאין סדר לדבר להקדים לוי לישראל ומי שירצה יקדים:

65 קורא כהן - במקום לוי:

66 מפני פגמו של ראשון - שלא יאמרו הראשון אינו כהן ולקמיה פריך והא קא חזו דסליק ממנינא:

67 משום פגם שניהם - לא ידעי אינשי פגמא בהי מינייהו ויאמרו ראשון אינו לוי לפיכך חזר וקרא לוי אי נמי שני אינו לוי אלא ישראל ולקמיה פריך גבי כהן נמי אמאי ליכא נמי פגם שניהם דאתו למימר שני לאו כהן הוא אלא לוי:

68 באותו כהן - עצמו יחזור ויקרא במקום לוי:

69 דמוחזק לן באבוה דהאי שני דכהן הוא - ולא מצי למימר לוי הוא הלכך לראשון הוא דאיכא פגמא:

70 ופרכינן דכוותיה על כרחך גבי לוי דמוחזק לן באבוה דהאי שני דלוי הוא - ומאי פגמא איכא אלא על כרחך היינו פגמא דאמרי אבוה ממזרת נסיב או נתינה או מן הגבעונים שגזר דוד עליהם ואחליה מקדושת לוייה והוי ישראל פסול ובמקום ישראל קורא הכא נמי כהן שני אתו למימר כו':

71 ואחליה - מקדושת כהונה והרי הוא כישראל:

72 ומשני הואיל ובלוי קרא ליכא פגמא דאי ס"ד חלל הוא סוף סוף לוי מי הוי שיקרא במקום לוי הלכך על כרחך כיון דאבוה כהן אין זה חלל ואין כאן פגם אלא לראשון:

73 ולמאן - מי פגמו:

74 אילימא היושבין - עד שיגלל ס"ת:

75 הא קא חזו ליה - להאי כהן ראשון דסליק למנין שבעה:

76 ליוצאין - שלא ימתינו ויצאו:

77 אחריהן - דכהן ולוי: